נוכחתי לדעת שאם דבר נאמר בחרוז, אז בהכרח זה נכון. בכלל לא משנה כמה האימרה חסרת שחר או מופרחת, אם היא מכילה חרוז המוח שלנו מקבל אותה כמובנת מאליה.
משהו בתהליכי הבקרה שלנו נכבה, החשיבה הביקורתית והסינונים שאנחנו רגילים אליהם מופסקים לאלתר, ואנחנו חוזרים ולו לרגע אחד לימים בהם ההורים שלנו הקריאו לנו סיפורים מתחרזים.
החומות שפיתחנו כדי לחסום את שטף הבבל"ט והשקר מתמוססות בן רגע כשאנחנו נזכרים בילדותינו התמימה וההורים שלנו מקריאים לנו חרוזים, ובתוך תחושת החום והשייכות, הרי לא יכולים להיות שקרים.
האם כל עקבה לטובה?
אם המשפט היה נכון, אז נגזר ממנו שכדאי לנו להתעכב על אין סוף לדרך ילעד שכן אז נהנה מטוב אין סופי. אבל איך זה מתסדר על זה שבחיים לא נגיע כך ליעד. ואולי היעד אינו טוב, ואנחנו צריכים להחליף אותו ביעד אחר? האם גם עקבות ביעד החדש הן טובות? ואם העקבה היא בהצלת חיים? והתוצאה של העקבה היא מוות של אדם יקר לנו, האם גם אז העקבה היתה לטובה? האם ע"מ להשיג טוב כדאי לנו לעקב את האמבולנס?
משהו בתהליכי הבקרה שלנו נכבה, החשיבה הביקורתית והסינונים שאנחנו רגילים אליהם מופסקים לאלתר, ואנחנו חוזרים ולו לרגע אחד לימים בהם ההורים שלנו הקריאו לנו סיפורים מתחרזים.
החומות שפיתחנו כדי לחסום את שטף הבבל"ט והשקר מתמוססות בן רגע כשאנחנו נזכרים בילדותינו התמימה וההורים שלנו מקריאים לנו חרוזים, ובתוך תחושת החום והשייכות, הרי לא יכולים להיות שקרים.
האם כל עקבה לטובה?
אם המשפט היה נכון, אז נגזר ממנו שכדאי לנו להתעכב על אין סוף לדרך ילעד שכן אז נהנה מטוב אין סופי. אבל איך זה מתסדר על זה שבחיים לא נגיע כך ליעד. ואולי היעד אינו טוב, ואנחנו צריכים להחליף אותו ביעד אחר? האם גם עקבות ביעד החדש הן טובות? ואם העקבה היא בהצלת חיים? והתוצאה של העקבה היא מוות של אדם יקר לנו, האם גם אז העקבה היתה לטובה? האם ע"מ להשיג טוב כדאי לנו לעקב את האמבולנס?
